האירוויזיון תמיד היה קצת מעבר לתחרות שירים – זו הצגה בינלאומית של פופ, גימיקים ובחינה של גבולות הטעם הטוב.
אצלנו זה עניין לאומי: בכל שנה אנחנו מתרגשים, מתווכחים, מצביעים ומתפללים שלא נביך את עצמנו.
אבל בתכלס – באירוויזיון כולם מביכים את עצמם, וגם לנו לא חסרים רגעים להתכווץ מהם.
קבלו את חמשת רגעי הקרינג’ הבלתי נשכחים של ישראל. הצפייה על אחריותכם בלבד.
מקום 5 – הנפילה של דנה
במהלך אירוויזיון 1999, שהתארח בישראל, דנה אינטרנשיונל – שזכתה שנה לפני כן עם השיר ״דיווה״ – הוזמנה להעניק את הגביע לזוכה החדשה.
כשרגע הענקת הפרס הגיע, דנה מעדה ונפלה על הבמה. למרות המבוכה, היא שמרה על קור רוח וקמה בחיוך חינני – דיווה תמיד נשארת דיווה.
מקום 4 – שיר הבטלנים
לקראת התחרות של 1987, רשות השידור בחרה לשלוח שני קומיקאים: נתן דטנר ואבי קושניר, ששרו את ״שיר הבטלנים״. על הבמה הם עמדו לבד, לבושים בחליפות ומשקפיים שחורים, ושרו על… בטלנות.
בישראל לא אהבו את השיר – שר החינוך והתרבות דאז, יצחק נבון, אף איים להתפטר אם השיר יישלח לתחרות.
מקום 3 – גילי בלחץ
לאירוויזיון 1989 שלחנו את הצמד ״גילי וגלית״: גילי נתנאל, אז בן 12, וגלית בורג, שהייתה מבוגרת יותר. החזרות עברו חלק, אבל בהופעה בלייב גילי נראה לחוץ, הביט למצלמה במבט מבולבל, וזייף לא מעט.
התוצאה: הופעה שהפכה לחוויה מוזרה, מותחת ומביכה לצפייה. בעקבות ההופעה, קבע איגוד השידור האירופי גיל מינימלי של 16 להשתתפות בתחרות.
מקום 2 – הדמעות של קובי מרימי
שנה אחרי הניצחון של נטע, חלום האירוויזיון בארץ התגשם – וישראל אירחה את התחרות של 2019. קובי מרימי נבחר לייצג אותנו עם בלדה עוצמתית בשם ״HOME״.
לייצג את ישראל על הבמה הגדולה, ועוד בתל אביב, זה באמת מעמד מיוחד – וקובי פשוט לא הפסיק לבכות מהתרגשות: בראיונות, בחזרות, ובעיקר בסוף ההופעה עצמה. ברור שיש מקום להתרגש מגודל המעמד – אבל עד כדי כך?
מקום 1 – הזיוף של הראל סקעת
הבלדה “מילים” מאת נעם חורב ובביצוע הראל סקעת נבחרה לייצג את ישראל באירוויזיון 2010. הציפיות היו גבוהות מאוד: השיר היה מרגש ויפה והובלנו בטבלאות ההימורים.
ההופעה בגמר התחילה בצורה מצוינת – עד שבשלב מסוים… הראל זייף זיוף מאוד בולט.
בסיום ההופעה היה אפשר לראות שהוא מאוכזב מעצמו, ובצדק.
אין ספק שישראל לוקחת את האירוויזיון קצת יותר מדי ברצינות. לפעמים המאמץ הלאומי משתלם, ולפעמים הוא נגמר במבוכה. אבל אם כבר קרינג’ – אז לפחות מול כל אירופה.